לזכרו של איל
לזכרו של סגן איל שמעוני, ז"ל
12.10.75-18.9.1997
איל, בנם של עוזי ז"ל ואורנה שמעוני, אח ללילך, תמיר, מיכל וגולן, נולד בז' בחשוון תשל"ו, 12.10.75 ונפל ביום ט"ז באלול התשנ"ז (18.9.1997) בקרב בלבנון.
שנות חייו הראשונות
איל גדל בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, וגדל בבית אוהב, ממנו שאב בו תבונה, דעת וערכים. במשפחה היה הצעיר בילדים. "העולל", כך קראו לו אחיו. הילד הקטן שכולם אוהבים וכולם מייעצים ומוותרים לו. בילדותו גם עסק בשחייה תחרותית. החריצות, המסירות והדבקות במטרה היו חלק מהמאפיינים שלו מילדות. הוא טיפח אותם בהתמדה עם בגרותו.
משבר היתמות
בגיל 16 נפטר אביו, עוזי. איל עבר משבר קשה, הוא אהב והעריץ את אביו. המשפחה האוהבת, חבריו ומוריו עזרו לו להתגבר על משבר היתמות. הבן הצעיר במשפחה לקח על עצמו את האחריות על אימו. "אני אשמור עלייך אמא, ואף פעם לא אעזוב אותך" – היה אומר בכל עת. בהתגייסות לצבא ראה הגשמת מכלול הערכים לתקופה הזו.
הגיוס לצה"ל והיציאה לקצונה
איל התגייס לשריון, סיים קורס קצינים בהצלחה, וכמובן שאף לעלות מיד לגולן, אבל, כמצטיין בקורס וכבולט ביכולתו המנהיגותית, נשלח לבה"ד 1, ביה"ס לקצינים. למרות זעמו על השיבוץ, הבין לאחר הדרכה של מספר שבועות שביה"ס לקצינים הוא המקום הראוי להנחיל לצוערים את הערכים והכלים שינחו אותם כמפקדים. הוא הפך למטיף בשריון שכל קצין חייב יהיה להדריך בבה"ד 1 כחלק ממסלול הקידום שלו ואז יתברך צה"ל במפקדים הראויים למילה "אחרי". לאחר שני מחזורי הדרכה בבה”ד 1, חזר איל לחטיבה 7 , לגדוד 77.
השירות בלבנון
איל נאבק להיות בין הקצינים העולים לקו בלבנון וראה בכך דוגמא אישית, שהיא אחד המאפיינים החשובים לקצין (לפי דעתו), לחימה בקו הראשון. איל הספיק לעבור 5 מוצבים. התבלט בכל מוצב והפך לשם דבר בגזרה המזרחית, עד כי, כל חיילי גדוד חי"ר בגולני הכירוהו והעריכו אותו מאוד. מפקדיו בשריון כבר הספיקו להחתימו לקורס מ"פ בעודו ממלא תפקידו בקו.
נפילתו
ביום ט"ז באלול התשנ"ז(18.9.1997) נפל איל בקרב בלבנון, כאשר טיל פגוט חדר את טנק המרכבה שבו ישב. בן עשרים-ואחת היה איל בנופלו. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן. הוא נטמן בבית-העלמין באשדות יעקב מאוחד. הותיר אחריו את אמו אורנה ואחיו תמיר, לילך, מיכל וגולן.
